Parashas Ki Savo * פרשת כי תבא תשפ"ג
Viduy Maaser
Click here to listen
SOURCE SHEET:
פ' כי תבא
תשפ"ג
(כו:יב) כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂ֠ר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָֽתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַמַּֽעֲשֵׂ֑ר וְנָֽתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָֽכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ:
רש"י: כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה השלישת. כשתגמר להפריש מעשרות של שנה השלישית; קבע זמן הבעור והודוי בערב הפסח של שנה הרביעית, שנאמר (דברים י"ד) "מקצה שלש שנים תוציא וגו'", נאמר כאן "מקץ", ונאמר להלן "מקץ שבע שנים" לענין הקהל (דברים ל"א) מה להלן רגל אף כאן רגל, אי מה להלן חג הסכות אף כאן חג הסכות, תלמוד לומר כי תכלה לעשר מעשרות של שנה השלישית, רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח, שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסכות; נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית, וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית (שם ה"ו).
שנת המעשר. שנה שאין נוהג בה אלא מעשר אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה, ששנה ראשונה של שמטה נוהג בה מעשר ראשון, כמו שנאמר (במדבר י"ח) "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר", ומעשר שני, שנאמר (דברים י"ד) "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך", הרי שני מעשרות, ובא ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן שני מעשרות אלא האחד, ואי זה? זה מעשר ראשון, ותחת מעשר שני יתן מעשר עני, שנאמר כאן ונתתה ללוי את אשר לו הרי מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני.
ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שבען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגרן פחות מחצי קב חטים וכו'.
פ' ראה (יד:כט) וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַֽחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּ֠ר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָֽכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָֽרֶכְךָ֙ ה' אלוקיך בְּכָל־מַֽעֲשֵׂ֥ה יָֽדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶֽׂה.
רש"י: ואכלו ושבעו. תן להם כדי שבען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגרן וכו' ואתה הולך לירושלים במעשר של שנה ראשונה ושניה שהשהית, ומתודה "בערתי הקדש מן הבית" כמו שמפרש בכי תכלה לעשר (דברים כ"ו).
(יג) וְאָֽמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ ה' אלוקיך בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָֽתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי.
רש"י: ואמרת לפני ה' אלהיך. התודה שנתת מעשרותיך:
בערתי הקדש מן־הבית. זה מעשר שני ונטע רבעי, ולמדך שאם שהה מעשרותיו של שתי שנים ולא העלם לירושלים שצריך להעלותם עכשו.
וגם נתתיו ללוי. מעשר ראשון וגם לרבות תרומה ובכורים:
ולגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני.
ככל מצותך. נתתים כסדרם, לא הקדמתי תרומה לבכורים ולא מעשר לתרומה ולא שני לראשון, שהתרומה קרויה ראשית, שהיא ראשונה משנעשה דגן, וכתיב (שמות כ"ב) "מלאתך ודמעך לא תאחר", לא תשנה את הסדר.
לא עברתי ממצותיך. לא הפרשתי ממין על שאינו מינו ומן החדש על הישן.
ולא שכחתי. מלברכך על הפרשת מעשרות.
(יד) לֹֽא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹֽא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֨נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹֽא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי.
רש"י: לא אכלתי באוני ממנו: מכאן שאסור לאונן.
ולא־בערתי ממנו בטמא. בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא; והיכן הזהר על כך? "לא תוכל לאכל בשעריך" (דברים י"ב) זו אכילת טמאה, כמו שנאמר בפסולי המקדשים (שם ט"ו) "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור וגו'", אבל זה לא תוכל לאכל דרך אכילת שעריך האמור במקום אחר (יבמות ע"ג):
ולא נתתי ממנו למת. לעשות לו ארון ותכריכין.
שמעתי בקול ה' אלהי. הביאותיו לבית הבחירה:
עשיתי ככל אשר צויתני. שמחתי ושמחתי בו.
**************************
רמב"ן
ולא נתתי ממנו למת. לעשות לו ארון ותכריכין. לשון רבינו שלמה.
ולא הבינותי זה, שהרי מפורש בכתוב (דברים י"ד:כ"ה): שמעשר שני אין מחללין אותו חוץ לירושלם אלא על כסף צורה, ובירושלם יתן הכסף על דבר הראוי לאכילה בבקר ובצאן וביין ובשכר ויאכל לפני השם (דברים י"ד:כ"ו).
והרב רבי משה כתב בחבורו (רמב"ם הלכות מעשר שני ג':י'): מעשר שני ניתן לאכילה ושתיה, שנאמר: ואכלת לפני י"י אלהיך (דברים י"ד:כ"ג), וסיכה כשתיה, ואסור להוציאו בשאר צרכיו, כגון שיקח בו כלים ובגדים ועבדים, שנאמר: ולא נתתי ממנו למת, כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף. עשה מלת למת בכאן כנוי לדברים אשר לא יחיה האדם בהם. ואלו דברי הבאי.
ואחרים מפרשים: שמתודה שלא נתן ממנו ארון ותכריכין, אפילו למת שהוא מצוה, וכל שכן לחי בחלוק וטלית.
ובסיפרי (ספרי דברים כ"ו:י"ד): ולא נתתי ממנו למת לעשות לו ארון ותכריכין, דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבא: אם למת אסור, אף לחי אסור. ומה תלמוד לומר: לא נתתי ממנו, שלא החלפתיו, אפילו בדבר טהור. פירוש: רבי עקיבא דורש ולא נתתי ממנו שלא עשיתי ממנו חליפין אפילו בדבר טהור הראוי לאכילה, כענין ששנינו (ירושלמי מעשר שני א':א'): אין מוכרין אותו ולא מחליפין אותו, ולא יאמר אדם לחבירו בירושלם: הילך יין ותן לי שמן. ויהיה למת על דעתו מחובר למעלה, לא אכלתי ממנו באוני למת שאין אנינות אלאב על המת.
אבל במשנה (מעשר שני ה':י"ב) שנינו כדברי רבי אליעזר: לא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת, לא נתתיו לאוננים אחרים. ומשמעות זה שהם דורשים בו שלא נתנו למת לא לגופו של מת בארון ותכריכין ולא לאוננים שלו, שהוא מתודה על אנינות שלו ושל אחרים, ומפני אנינות של אחרים יתודה על הארון והתכריכין אף על פי שאפילו לחי אסור.
No comments:
Post a Comment