Parashas Ki Seitzei * פרשת כי תצא תשפ"ג
Muzzling an Ox
SOURCE SHEET
פ' כי תצא
תשפ"ג
(כה:א) כִּי־יִֽהְיֶ֥ה רִיב֙ בֵּ֣ין אֲנָשִׁ֔ים וְנִגְּשׁ֥וּ אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט וּשְׁפָט֑וּם וְהִצְדִּ֨יקוּ֙ אֶת־הַצַּדִּ֔יק וְהִרְשִׁ֖יעוּ אֶת־הָֽרָשָֽׁע. (ב) וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָֽרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר. (ג) אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֨לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ. (ד) לֹֽא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר בְּדִישֽׁוֹ.
רש"י:
והרשיעו את הרשע. יכול כל המתחיבין בדין לוקין, תלמוד לומר "והיה אם בן הכות הרשע". פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה. ומי הוא הלוקה? למד מן הענין, "לא תחסם שור בדישו", לאו שלא נתק לעשה.
לא תחסם שור. דבר הכתוב בהוה, והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהיא בדבר מאכל. אם כן למה נאמר שור? להוציא את האדם.
*******************************
בבא מציעא פט.
משנה: אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת.
גמרא: לחסימה יליף שור שור משבת
רש"י: משבת. דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה)
**********************
ספרי: אין לי אלא שור, מנין לעשות חיה ועוף כיוצא בשור? ת"ל "לא תחסום" מכל מקום.
מלבי"ם
[קנד] לא תחסום שור בדישו ע"פ הפשט לא תחסום כלל ושור בדישו פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט שור ולא שאר בע"ח ובדישו ולא שאר מלאכות. ובגמ' (ב"מ פ"ט א') למדו שור שור משבת ללמד שאר בע"ח ולא הוזכר שום למוד שדיש אינו דוקא רק הוזכר שם ללמד ממנו בכעין הפרט, ובספרי לפי הנוסחא הישנה שאר בע"ח יליף מלא תחסום שור מ"מ, ולפי נוסחת הגר"א בדישו מ"מ ושאר מלאכות מרבה ג"כ מלא תחסום מ"מ, ונמצא שלומד רק מהכלל וזה נגד הי"ג מדות, ויתיישב רק ע"פ מ"ש שבכל מקום שהל"ת בעצמה אינה מובן בהכרח להקדים נושא הענין לפני הל"ת כמו שנזכר בכל העריות, ואחר שהוא נושא הענין לא יחשב לפרט, וכן כאן אם לא היה הל"ת רק בשור היה להקדים שור ולכתוב שור לא תחסום בדיש (ולא שור בדישו לא תחסום כי אף שאיננו עובר רק בדיש לא נחשב רק לפרט והוכרח לבא אחר לא תחסום וא"כ לא היה יכול לכתוב בדישו מפני שאינו סמוך לשור רק בדיש) ומדהקדים הכתוב לא תחסום לשור נלמד שנוהג בכל בע"ח ואינו ממעט רק אדם. ואחרי ששור אינו ממעט רק אדם נכנה אותו בשם פרט קטן. נמצא שבהכרח גם דישו אינו ממעט שאר מלאכות דאי ממעט כל שאר מלאכות הלא הוא פרט גדול נגד שור והיה לכתוב לא תחסום בדיש שור ומדכתיב גם אחר שור ש"מ שפרטו עוד קטן מפרט דשור וזה כמ"ש בספרי למעט כשאינו עושה אלא בידיו ולא ברגליו כו'. ונוסחא הישנה מובן בנקל ונוסחת הגר"א צריך להטעים כיון דכתיב בדישו בהכרח שכתב שור קודם דאל"כ היה כתוב בדיש, והיותר נכון שמעתיק הגהות הגר"א שגה וגי' הגר"א בדישו מ"מ הוא על שאר מלאכות מנין ת"ל בדישו מ"מ.
*************************
מלבי"ם
ויש להתבונן על שבא אזהרת לא תחסום בפרשה א' עם ענין המלקות שאם הוא מענין צער בע"ח היה לכתוב בענין מצות פריקה וטעינה [כב:ד לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ] ואם הוא מענין שלא למנוע העובד מלאכול מעבודתו היה לבוא בפ' כי תבוא בקמת רעך [כד:כו כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ] . וחז"ל אמרו שבא ללמוד על איזה ל"ת לוקין, אבל האם לא מצאה התורה לאו אחר לסמוך ולא ל"ת המצווה בבהמה, לכן נראה שלאו דחסימה י"ל ענין הדומה לענין לא יוסיף דמלקות. כי בימיהם לא היו מרעים את השורים בשדות והיו עובדים בהם כמו בסוסים שהיו חורשים וגם משכו בעגלות והיו עוברים תמיד ע"פ שדות של אחרים, והירא דבר ה' היה חוסם את פיהם כל היום רק בעת האוכל פתח אותו כמ"ש באליעזר עבד אברהם ויפתח את הגמלים, ונמצא שבכל עת מצוה לחסום ולולא אזהרת התורה הייתי אומר שנכון לחסום בעת הדישה בכדי שיתלמד מבלי לאכול רק ממה שיתנו לו. אבל אף שמצוה לחסמו הזהירה התורה מלחסמו בעת הדישה, וכך הוא בענין המלקות שאף שהב"ד מצווה להכות הרשע הזהירה התורה שלא להוסיף.
No comments:
Post a Comment