Parashas Tzav * פרשת צו תשפ"ד
Rashi Points the Way
Click here to listen
SOURCE SHEET:
פ' צו
תשפ"ד
בענין קרבן אשם:
(ז:ו) כָּל־זָכָ֥ר בַּכֹּֽהֲנִ֖ים יֹֽאכְלֶ֑נּוּ בְּמָק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יֵֽאָכֵ֔ל קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא.
רש"י: קדש קדשים הוא. בתורת כהנים הוא נדרש.
גור אריה על פסוק ה באמצע דבריו: יתורא ד"הוא" דגבי "כל זכר בבני אהרן יאכל אותה קדש קדשים הוא", דאינו קרוב המדרש לפשוטו, פירש רש"י "בתורת כהנים נדרש". וכך יש בתורת כהנים "'כי קדש קדשים' לרבות זבחי שלמי צבור שאינם נאכלים רק לזכרי כהונה, 'הוא' למעט תודה ואיל נזיר", עד כאן. וכל זה אינו קרוב לפשוטו לאוקמי קרא למילתא אחריתי ומכל מקום הפסוק מיותר וקאמר [רש"י] "בתורת כהנים הוא נדרש".
(ז:טו) וּבְשַׂ֗ר זֶ֚בַח תּוֹדַ֣ת שְׁלָמָ֔יו בְּי֥וֹם קָרְבָּנ֖וֹ יֵֽאָכֵ֑ל לֹֽא־יַנִּ֥יחַ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר .
רש"י: ובשר זבח תודת שלמיו. יש כאן רבויין הרבה, לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת ארבעה עשר שיהיו נאכלין ליום ולילה.
(ז:כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה.
רש"י: בכל מושבתיכם. לפי שהיא חובת הגוף ואינה חובת קרקע נוהגת בכל מושבות, ובמסכת קדושין בפרק א' מפרש למה הצרך לומר.
**************************
פ' אחרי מות
(יז:י) וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כָּל־דָּ֑ם וְנָֽתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֨פֶשׁ֙ הָֽאֹכֶ֣לֶת אֶת־הַדָּ֔ם וְהִכְרַתִּ֥י אֹתָ֖הּ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ: (יא) כִּי־נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֘ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַֽאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר: (יב) עַל־כֵּ֤ן אָמַ֨רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם.
שולחן ערוך אורח חיים תסט,א
אסור לומר על שום בהמה, בין חיה בין שחוטה; בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח, ונמצא אוכל קדשים בחוץ; אלא יאמר: בשר זה ליום טוב.
No comments:
Post a Comment